בנם של שרון ואבי. נולד ביום ח' בכסלו תשס"ה (21.11.2004). אח למאי הבכורה וליהי הצעירה.

יהב גדל ביישוב כפר תבור שלמרגלות הר התבור. לאחר סיום לימודיו בבית הספר היסודי למד בבית הספר "מקיף חקלאי כדורי", מחזור פ"ו. כמו כן היה פעיל ומדריך ב"תנועה החדשה" – תנועת הנוער של ארגון "השומר החדש".

יהב היה ילד עדין ושקט, אך מלא נוכחות, "ילד קסם". על פניו היה מרוח חיוך תמידי שתואר על ידי מכריו כ"כוח מחולל שינוי, יכולת לשנות אווירה שלמה". אכן, חיוכו ושמחת החיים הדביקו את הסובבים אותו וחיזקו את רוחם ברגעים קשים. בזכות אישיותו הדעתנית והרגישות יוצאת הדופן שגילה כלפי הסובבים אותו הוא היה מוקף תמיד חברים רבים, וכל אחד מהם ראה בו את חברו הטוב ביותר.

יהב אהב מאוד את היישוב בו גדל ואת המרחבים הפתוחים. הוא הרבה לטייל ברחבי הארץ, בשדות ובמרחבים – ברגל, באופנועים וברכבי שטח. מגיל שלוש-עשרה הוא רכב על אופנוע שטח, רוכב מחונן שהיה בטוח בעצמו ועלה ללא פחד בעליות מסוכנות. כך הכיר כל פינה וכל שטח פתוח בארץ, כמו אזורי כפר תבור, רמת סירין ועמק הירדן.

תמיד יהב היה מוקף בחברים, שאהב לבלות איתם במסיבות, בטיולים בארץ ובחו"ל והם היו קרובים אליו כמו משפחה. כולם גם ידעו שבכל עת בה יזדקקו לעזרה יהב יגיע, ויעזור בצורה הכי יצירתית שאפשר.

ביום 13.8.2023 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בסיירת נח"ל, חטיבת הנח"ל. מתחילת דרכו בצבא היה הראשון להתנדב לכל משימה, גם למשימות שאף אחד לא רצה לבצע כמו שטיפת כלים בחדר האוכל בטירונות או סידור חדר הציוד. לדברי מפקד הצוות, יהב היה הלוחם שכל מפקד רוצה, לוחם "שיכול לסחוב את כל הצוות שלו על הגב אם צריך. הוא עשה הכול מתוך אהבה גדולה ורצון להיות הכי טובים כצוות".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשפרצה המלחמה יהב היה בחודשים הראשונים של מסלול ההכשרה. באותה השבת הוא היה בחופשה בביתו, אך כבר בשעות הבוקר חזר לבסיס ובהמשך לקח חלק במשימות אבטחה על יישובי העוטף. לאחר מכן חזר למסלול ההכשרה, אותו סיים בהצטיינות. בצניעותו הרבה לא סיפר זאת לבני משפחתו, והוריו גילו על היותו מצטיין רק בטקס הסיום.

בסיומו של מסלול ההכשרה יהב הצטרף עם חבריו ללחימה ברצועת עזה בתפקיד של לוחם חוד נגב (נושא מקלע נגב). בהמשך יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתות), וסיים גם קורס זה בהצטיינות. בתום הקורס ויתר על יציאה לתפקיד מ"כ ובמקום זאת בחר להתנדב ולהיכנס עם חבריו בחזרה לרצועת עזה.

בכל חודשי הלחימה יהב שמר על אופטימיות ושמחת חיים, וגם בימי משימות ארוכים ומפרכים וברגעים קשים דאג להצחיק את חבריו ליחידה ולרומם את רוחם. הוא היה אחראי ומקצועי, "נקודת אור בלחימה", לדברי חברו לצוות. תמיד חתר למגע, הוביל כל משימה בבטחה, דאג לחבריו והשרה בהם תחושת ביטחון.

ביום ראשון 12 בינואר 2025 שוחח עם אימו לפני כניסה לפעילות ברצועה. יהב היה במצב רוח מצוין ואמר לה שהכול בסדר, כפי שנהג תמיד להרגיע את הוריו ובני משפחתו: "הכול בסדר, אין שום דבר, תהיו רגועים, אנחנו ביחד שומרים האחד על השני".

למוחרת יהב השתתף בפעילות בבית חאנון שבצפון רצועת עזה. במהלך הפעילות נהרג. באותה תקרית נפלו ארבעה לוחמים נוספים: מפקד הצוות סרן יאיר יעקב שושן, סמל ראשון אביאל וויסמן, סמל ראשון גיא כרמיאל וסמל ראשון יואב פפר.

סמל יהב הדר נפל בקרב ביום י"ג בטבת תשפ"ה (13.1.2025). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בכפר תבור. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

כתבה אימו: "יהב, נפל דבר בחיינו, אתה איננו מעכשיו ועד עולם. קשה להבין ולא ניתן לתפוס איך חלק מהלב לא יתקיים עוד. איזו אהבה טהורה הייתה בינינו. אפילו בלי מילים הבנתי אותך ואת תחושותיך והיית טוב לב ואוהב, כמה אהבה הייתה בך. ילד בעל נתינה ורצון לעזור. לפעמים כבר עייפת מזה ופשוט נחת בחדר כדי לאגור כוחות. יכולותיך הרבות באו לידי ביטוי בכל תחנות חייך והצלחת להגיע ללב של כל כך הרבה אנשים. ממש כל מי שפגשת נכנסת לו ללב אם זה דרך המילים שלך או דרךהמעשים שלך. הצניעות ולחסוך במילים ולהרבות במעשים הם מי שהיית. אין בי כעס או שאלות, אני מבינה שכך הוא. אני אוהבת אותך תמיד ולעולם נהיה מחוברים.אימא".

יהב השאיר אחריו מורשת של חיבור בין אנשים. מאז נפילתו חבריו הרבים – מכל שלב בחייו – התאחדו לכדי חבורה אחת. "זה מה שיהב רצה, הוא עושה חיבורים ופיוסים", אמרה אימו.

משפחתו הקימה את "המקום של יהב" – מצפה שקט שמשקיף על הנוף שיהב כה אהב לטייל בו.

לזכרו הופקה מדבקה עם קישור לאתר הנצחתו והמשפט שאפיין אותו: "סמוך עליי, אל תדאג".

יהב מונצח באתר "העמותה להנצחת זכר חללי הנח"ל והמורשת".

להנצחתו הוקם עמוד באינסטגרם, "remember_yahav_hadar".

.